הפרויקט לימד אותי הרבה מאוד על עצמי כצלמת. את השנה התחלתי עם הרבה יותר מוטיבציה מאשר שנה שעברה, שמחתי לעסוק בצילום מבוים כיוון שתמיד אהבתי לדמיין איך התמונה המושלמת עבורי ועבור הפרויקט שאעשה תראה- דבר שהיה קשה לקיים בפרויקט התיעודי של שנה שעברה.  

בתחילת השנה חשבתי שצילום סטודיו יהיה קל, דבר שלאחר מכן נוכחתי להבין שהוא לא. 

את נושא הפרויקט בחרתי לאחר שיחה עם אבי על אמונות דתיות, משפחתו של אבי מסורתית ואילו משפחתה של אימי ההיפך הגמור- כשהורי התחתנו ההחלטה שלהם הייתה לתת לילדים להחליט על אורח חיהם, וכך קרה- אחותי ואני כמו אמא שלנו, לא אוכלות כשר ואילו אחי, כמו אבינו, שומר כשרות. נושא הדת והאמונה תמיד עניין אותי, וכן עניין אותי, התור מישהי שאוהבת להתווכח ולהבין דברים לעומק, איך אנשים יכולים להאמין באמונה עיוורת בדת. נושא הפרויקט שלי, הוא 7 החטאים של הנצרות ובתוכו נכנסת גם האמונה העיוורת בדת. 

בפרויקט רציתי להעביר ביקורת, שבעזרת עבודת החקר הבנתי באילו דרכים אפשר להעביר ביקורת מבלי ״להאכיל את הצופים בכפית״. 

הפרויקט עבד בדרך של ניסוי טעיה ותהייה, לאחר כל טסט, התייעצתי עם המנחה שלי על המשך הצילומים וגם עם הכיתה. שיחות אלו עזרו לי מאוד וקידמו אותי בתהליך הצילום של הפרויקט ובהחלטה איך הפרויקט הסופי שלי יראה. 

בפגישה האחרונה שלי, לפני הפסקת הלימודים בגלל הקורונה, החלטתי יחד עם המנחה על האופן בו יראה הפרויקט הסופי- הצבעים השולטים בפרויקט יהיו שחור ולבן, כך יתלבשו הדמויות, בכל זוג צילומים (חטא ומידה טובה מתאימה) יהיה צילום אחד שיהיה צילום חוץ ואחד שיהיה צילום סטודיו בהתאם למה שמתאים לכל תמונה. 

צילום הפרויקט היה חוויה. היו בו קשיים בהם היו שבועות שלא ידעתי איך אני רוצה להמשיך את הפרויקט ומה אני רוצה לצלם, אך לא הייתה הרגשה טובה יותר לאחר השבועות האלה, כאשר הבנתי סוף סוף מה אני רוצה לצלם.